סיפור תיבת נוח הוא אחד הסיפורים הקדומים והידועים ביותר של האנושות כפי שהיא זוכרת את עצמה; סיפור שעוסק בהכחדה אל מול מלאכת שימור החיים, סיפור על מים גדולים המכלים אך גם מולידים את עולמנו. להקשיב לסיפור התיבה משמעו להקשיב למי שהיינו ולמי שאנחנו, להרגיש את הגאות סביבנו, ולדעת שהקריאה להגדיר ולשמר את מי שאנחנו ואת ליבת זהותנו היא קריאה מעגלית שנשמעת בתוכנו שוב ושוב. 
בעולם הנתון לתהפוכות סביבתיות, חברתיות, פוליטיות וטכנולוגיות, אנחנו נקראים פעם נוספת להיזכר בתפקידנו הקדום כמספרי סיפורים, כמעצבי חלומות וכשומרי החומר הרעיוני והצורני של מציאות קיומנו. אנחנו מבקשים ללקט ולנצור את רקמתה הרכה של התרבות שבה אנחנו חיים ויוצרים כיום – הרעיונות, המסורות, הסיפורים, התנועות והקולות שנמסרו לנו ממי שקדמו לנו – ואלה שנרצה למסור הלאה לבאים אחרינו. 
פרויקט התיבה לשימור ידע, מסורת ותרבות חיה הוא תולדה של שיתוף פעולה בין נווה שכטר לבין כולנא – בית הספר ליצירה מסורתית עכשווית. במשך חצי שנה שימשה גלריה שכטר אתר בנייה חי שבו חברו בעלות מלאכה ובעלי מלאכה המתמחים באמנויות מסורתיות לדמיין וליצור יחד את החלק הלא מסופר בסיפור המקראי – בטן התיבה. דרך עבודה מתמשכת של אריגה, קליעה וליבוד, נרקם אט אט חלל שיתופי המורכב מחיבור בין מלאכות היד השונות.  
במהלך כל תקופת הבנייה שימשה התיבה כהיכל התרחשות וכבית לאירוח של קהילת יוצרות ושל יוצרים – אמנים, מוזיקאים, אנשי מחול ובמה – שומרי הידע ומוסריו המקדישים את חייהם לאיסוף ולהגנה על הטכנולוגיות התרבותיות של החיים במקום ובזמן הזה.  

פסטיבל התיבה הוא נקודת השיא של הפרויקט, אסופה של תשובות אפשריות שנוצרו למען הרגע הזה: המבול הגיע. 
מה ניקח איתנו? מה חייב להישמר?
במשך כשבוע יתקיימו בתיבה מופעים, סדנאות, שיחות וכיתות אמן שנוצרו בתיבה לאורך ששת החודשים מאז תחילת בנייתה; ידע אישי וקולקטיבי, מסורתי ועכשווי, כזה שעובר בגוף, בקול, במעשה ובמפגש אנושי. בפרויקט ישתתפו יוצרים ויוצרות מתחומי האמנות הפלסטית, המחול, המוזיקה, הווידאו, האנימציה והכתיבה, שיציגו תהליכים ועבודות מתקופת הפעילות.
זוהי הזמנה לקחת חלק בשיתוף הידע לזמן המבול, להשתתף במגוון האירועים המתקיימים ולצפות בתהליכים השונים המתפתחים בתוכה.