זכות גדולה לי להיכלל בתוך שרשרת הדורות שעשו ועושים למען בני ישראל ומחזקים את עם ישראל מבפנים. כמוסיקאית וכיוצרת זכיתי בכל שנות פעילותי (20 שנה אם תהיתם) לשמח ולרגש המוני אנשים מכל קשת הגוונים בשירה ובתכנים שהבאתי איתי. נתתי קול לדור שלא קיבל ביטוי בתרבות הכללית ולא היה במרכז השיח. ראיתי את הפליאה והאושר בעיניהם, כשנכחו לגלות שירים בעברית ובפרסית מנוגנים ברדיו. ראיתי את הגב שמזדקף. ראיתי וקיבלתי תגובות של שמחה מאנשים ממוצאים שונים - ממזרח וממערב – שהביעו את שמחתם על המוסיקה היהודית הפרסית והמקורית שבהופעות ובאלבומים שהוצאתי. הם הבינו שהתרבות הזו היא לא רק של קבוצה מסויימת ומוגדרת באוכלוסייה, אלא זה של כולנו וכך צריך להסתכל עליה.
המסע הפרטי שלי אל עצמי בתוך המוסיקה לא חיפש להתריס, לא ביקש להניף דגל. רציתי רק לתת ביטוי לגעגוע שלא נותן מנוח. געגוע לקולות ששמעתי בילדותי ושנותרו מאחור ערב העלייה לארץ. מה היתה רבה שמחתי לגלות שכל כך הרבה אנשים התחברו לגעגוע הזה דרך הפרשנות האישית שלי, כמו גם אלה שהבינו את גודל השעה שבה אנו עומדים כעת.
אני רוצה להודות לחברי ועדת השיפוט - שירי לב-ארי, גיורא עיני, ויונית קולב רזניצקי, שבחרו בי, גם כמו גם בלהקת AWA הנפלאה כזוכות הפרס בפעם הראשונה. בנוסף, תודות רבות גם לרומינה רייסין, מנהלת מרכז נווה שכטר ולצוות המסור, שזכיתי להתארח בו כמה פעמים, ובכל פעם היתה זאת חוויה נפלאה מחדש. תודה שראיתם ושמעתם אותי ואת עבודתי, שלא העלמתם עין.
בתקופה זו, שבה הדרת נשים במוסיקה היהודית והישראלית מרימה את ראשה ונשים נדחקות לשוליים התרבותיים, יש חשיבות רבה ואמירה בחלוקת הפרס בפעם הראשונה לארבע נשים.
אני רוצה לחבר את דברי לדמות מיוחדת ופלאית המופיעה בפרשת 'ויגש', שאותה נקרא - כמה סמלי בעיני - ממש בשבת הקרובה.
מפגש האחים עם עם יוסף בפרשת "ויגש", המגיע לסיומו עם חשיפת זהותו של יוסף והבאת כל משפחתו עם אביו יעקב למצרים, כמעט ומסתיר דמות נשית המתגלה בתכונותיה העל אנושיות, הלא היא שרח בן אשר. מבין חמישים וארבעה הנכדים שהיו ליעקב היא הנכדה היחידה המוזכרת. האחים שהתקשו לבשר ליעקב את הבשורה כי "יוסף חי" ופחדו שיעקב יתמוטט למשמע הבשורה ביקשו משרח, ביתו של אשר, הילדה הקטנה המקורבת ליעקב, לבשר לו זאת בשירה ובניגון. בתגובה אמר לה יעקב 'בתי, אל ימשול בך מות עד עולם, כי החיית את רוחי'". היא אף נמנית עם עשרת הצדיקים שנכנסו כשהם בחיים לגן עדן. כאשה היחידה.
שרח בת אשר לא רק הייתה אשה עם יכולות על-זמניות, אלא גם האישה היחידה שידעה את סוד הגאולה. אותו סוד שהיה ידוע לאבות - עבר לבנים של יעקב, "ואָשֵׁר (אחד מבניו של יעקב) מסר סוד הגאולה לסרח בתו". היא מורמת בעיני העם ובעיני מנהיגיו בהיותה אשה חכמה, וקביעותיה מתקבלות בפסקנות. בגלל אריכות ימיה היא היחידה היודעת את סודות העבר, והיא היחידה שאצלה מצויים מפתחות הגאולה לעתיד לבוא. לפי מסורת יהודי בבל גלתה שרח לבבל בחורבן הבית הראשון, התיישבה באיספאהן שבפרס, ושם נעלמה. אותה איספהאן שבה אני נולדתי ובה נולדו אבות אבותי.
המשותף לסרח ולמרים הנביאה הוא ששתיהן בנוסף להיותן נביאות, הן נשים חכמות המקובלות בתוך החברה ומובילות אותה לצד דמויות המפתח הגבריות שבה. ובנוסף, הן גם מוסיקאיות. הן שרות ומנגנות. שימו לב, על האבות כמו גם על עוד הרבה דמויות פיגורטיביות לא צוינה יכולת מוסיקאלית.
והנה, לא רק שלא מידרו אותן ופחדו מהן על היכולת הזו להשמיע את קולן בכל תחום לרבות זה המוסיקאלי, אלא שהן קיבלו הערכה עצומה והכללה שלהן כחלק מהותי ובלתי נפרד ממה שמרכיב ומגדיר את עם ישראל גם אז וגם היום, יחד עם עוד דמויות נשיות מיוחדות שלא ציינתי.
אנשי התנ"ך, כמו שאני מבינה מבין הדברים, הבינו את העוצמה שיש במסר העובר דרך המוסיקה, שהיא יכולה כמו שאמר יעקב להחיות את הנפש ולהציל ממוות גם רוחני וגם פיזי. אם נסתכל על זה, כל אדם רוצה לשמוע את שירת הלב שלו, מאחר וזה המקום הכי בטוח, הכי ראשוני ,כמו שיר ערש. מי שלא ייתן דעתו למה שעובר בתוך שרשרת הדורות הפרטית שלו וגם הכללית,יחווה חוויה של תלישות. הם עוד יותר הבינו את הקשר בין חוזק רוחני ונצחיותו של עם, לאותן נשים חכמות שהשמיעו את קולן , לא רק במלל, אלא גם בשירה וניגון.
תודה רבה.התקופה הזו האירה באור מובהק ובלתי מתפשר את ההכרח לנקוט עמדה, את החיבור הישיר בין תרבות לחברה בה ועבורה היא מתקיימת ואת העצמה הפראית שיש ליצירה בשינוי המציאות. בימים בהם הבמה היחידה החוקית היא במת המחאה הפוליטית, פירוש המילה "במה" בעברית- מזבח, מקבל תוקף מחודש ובוער.
תודה אינסופית בליבי לשותפות והשותפים המופלאות והיקרים שלי ליצירה ולפעולה. אתןם ההשראה כולה, הדלק והסיבה לעשות מעשה במקום הזה.
תודה גדולה למעניקי הפרס ולחברי ועדת השיפוט.
לחייכןם ולחיי אור גדול במהרה בימינו אמן.