גניזה TBQ

בטרילוגיה “גניזה” מבצעים שחר מרקוס ונזקת אקיגי’ ריטואלים הבאים להפיח קדושה בספרי קודש ישנים ובלויים. ריטואלים אלה מזכירים טקסים דתיים אך הם גם שונים מהם שוני מהותי, שכן בעבודותיהם מתייחסים האמנים להלכות הדת תוך נקיטת פרשנות אישית.

האמונה ביהדות ובאסלאם גורסת שכל הכתוב בספרי הקודש הוא דברי אלוהים חיים שהועברו על ידי האל – ביהדות למשה ובאסלאם למוחמד. משום כך הספרים עצמם הם קדושים, יש להתייחס אליהם בכבוד ואסור להשליכם כדבר שאין בו חפץ. הפתרון ההלכתי ביהדות להיפטר בצורה מכובדת והולמת מספרים שבלו או שיצאו מכלל שימוש הוא “גניזה” – קבורה של ספרי קודש. באסלאם יש מגוון אפשרויות להיפטר מספר שבלה ואין הסכמה גורפת של החכמים על פתרון מועדף. אחת הדרכים זהה למנהג הגניזה היהודי: קבורה באדמה; אפשרויות נוספות הן הטבעה במים, קריעה לפיסות נייר ושריפה.

ספרי הקודש הנוצריים, התנ”ך והברית החדשה, נקראים ביבליה. הברית החדשה נכתבה על ידי מחברים שונים בהשראה אלוהית. הנוצרים רואים בביבליה ספר מקודש, אך לא את  דברי האל עצמו כמו ביהדות ובאסלאם. לפיכך אין איסור על השלכת ספרי ביבליה ישנים, אף על פי שרצוי לתרום אותם.

“טקסי הקדושה” שאותם מבצעים האמנים מתרחשים בישראל, באיסטנבול וברומא. סצנת הפתיחה של “גניזה” מתרחשת ביער בן שמן, במערת גניזה מאולתרת  בת ימינו. הספרים המתגוללים בפתח המערה אינם עולים בקנה אחד עם מטרת הגניזה המקורית – הטמנה מכובדת של ספרים שבלו. פעולות ההרמה, הניקוי, הכריכה-מחדש ולבסוף הקריאה בקול מתוך הספרים מחזירות אותם למצב שמיש והם ניצבים לבסוף כספריה בלב היער.