על הפרויקט
חממת האמנים הישראליים-צפון אמריקאיים באה לבחון סוגיות של זהות דרך יצירת פרויקטים אמנותיים העוסקים בגבולות הזהות היהודית-ישראלית: שילוב והדרה, מהגרים אמריקאים חדשים או ותיקים, ישראלים שחיים מחוץ לישראל, אזרחים דו-לאומיים שגדלו בשתי המדינות וילדי מהגרים. הפרויקט הציב במרכז הבמה את הנושאים שמעסיקים את המשתתפים והעניק מסגרת ייחודית ותומכת לפיתוח ביטויים אמנותיים חדשים הנוגעים בסוגיות אלו.
בית המדרש העניק לאמנים ה'מקומיים-זרים' – אשר חלקם עדיין מחפשים את מקומם בתוך המרקם החברתי בישראל – דרך להתחבר לקהילה ולמצוא כוח בשיתוף חוויותיהם המשותפות עם אחרים שעברו מסע דומה. הוא שימש גם מרחב ליצירתיות ולתחושת שותפות בתקופה של חוסר ודאות ואתגרים עצומים עבור ישראלים ויהודים ברחבי העולם.
צוות החממה:
יעל ביאגון-ציטרון – מנהלת אמנותית, נווה שכטר
במאית תיאטרון בהכשרתה, עובדת כמנהלת אמנותית ויועצת בפסטיבלים, מרכזי תרבות ופרויקטים עצמאיים רבים.
אליוט גלאסנברג – ניהול פדגוגי
מחנך אמריקאי-ישראלי בעל ניסיון רב בחינוך יהודי. אליוט לימד במוסדות יהודיים פלורליסטיים רבים, הן בארצות הברית והן בישראל.
מיכל וקנין – ייעוץ אמנותי
יוצרת תיאטרון ומנהלת אמנותית שותפה בפסטיבלים הגדולים בארץ – פסטיבל ישראל, "מקודשת", ו"עונת התרבות" בירושלים.
על ספיר
מרכז ספיר לחינוך ותרבות יהודית נוסד בירושלים בשנת 1974. מטרותיו המרכזיות של המרכז הן חיבור בין קבוצות וקהילות שונות בחברה הישראלית וחיזוק התרבות והמורשת היהודית דרך בסיס משותף של ידע וערכים.
על נווה שכטר
נווה שכטר הוא הבית המוביל בתל אביב למפגש בין אמנות לתרבות ולמורשת יהודית, ומשמש כבית רוחני, רגשי ואינטלקטואלי מאז 2012. המרכז, השוכן בשכונת נווה צדק ההיסטורית, מהווה מרחב לקהילה לומדת, תערוכות אמנות, אירועים ספרותיים ועוד – כולם סובבים סביב החזון של תרבות יהודית פלורליסטית, תוססת ומתחדשת.
האמנים והאמנות
אלנה רוזנפלד
Our Paradox Is*Real
הפקה מוזיקלית: ניר רוזנבאום
מיכל ברמן
מיכל ברמן היא אמנית ישראלית-אמריקאית שעוסקת בציורי שמן ואקריליק כחלק מחקר רגשי על מסעה בין ישראל לניו יורק. שני ציורים מוקדשים לזמן בו חיה בניו יורק, שניים לתל אביב, ושנים נוספים מנסים לשלב בין שני העולמות – תוך התמודדות עם אתגר מיזוג הזהויות שלה.
אורי לנקינסקי
The Bat Mitzvah Triangle
הקראה
ראשני שארמה
פרויקט הטרריום שואב השראה מסיפורם המיתולוגי של דפנה ואפולו, בו דפנה הופכת לעץ דפנה כדי להימלט מאפולו. בעבודות אלה, האמנית נוטעת את פחדיה האישיים בתוך מיכלי זכוכית, לצד צמחים וחרקים – תפילות חיות הקוראות להחזרת הנעדרים. למרות שהטרריומים סגורים ומנותקים מהעולם, הם מתפקדים כמערכות אקולוגיות משגשגות, המסמלות הן בידוד והן חוסן. הפרויקט, שנמצא בתהליך מתמשך, נע על הציר שבין חושך ותקווה, ומחזיק בתוכו אפשרות של התחדשות בתוך שבריריותו.
ג'ייק דיקרמן
Mediterranean Homesick Blues
הקראה
סקסופון: בריאן אורן
שני מ' כהן
BIRJIL
החיפוש אחר זהות טמון בתחושת שייכות עמוקה. האריג ממנו היא עשויה, כמו גם המורשת של אלו שבאו לפניה, נארג מן העבר אל ההווה והופך לירושה לעתיד. דמיונה נושא עימו את מה שהושאר מאחור – אוסף של זיכרונות שנרכשו תוך כדי תנועה, מוסווים כזהב שלה
יונתן קפלן
Wing (Ramat Bet Shemesh IV)
בעבודה זו, האמן מתבונן על העשור האחרון – מאז שהתמונה צולמה – שהוא גם משך הזמן בו חי בישראל. הקומפוזיציה יוצרת חוסר איזון מכוון, עם מרחב שלילי נרחב הנקטע בחלון חד אל תוך אתר בנייה בצד הימני. ניגוד זה מעורר תחושת חוסר, ושואל מה חסר או אינו במקומו.
מיכל בן-יעקב
I made my hands with the materials that made my hands made by my hands
הפרויקט מציג תוספות ציפורניים שפוסלו משילוב חומרים מסורתיים כמו אקריליק ופלסטיק, יחד עם חומרים המסמלים רגעים מכריעים בהיסטוריה האישית של האמנית. על ידי חיבור בין זהותה הכפולה – ישראלית-אמריקאית, ואמנית שהפכה לאמנית ציפורניים – העבודה חוקרת את הדואליות של זהותה.
בקי פורטמן
בעבודה זו, בקי פורטמן חוקרת זהות, קהילה וסמלים של סולידריות דרך פריזמת הדגלים.
היא מבקרת את המשמעות שאנו מעניקים לסמלי זהות על ידי הצבתם באש – הן באופן מילולי והן באופן סמלי.
סמנתה פרלמן
בעולם שמעודד אותנו לנוע, לפעול ולהפוך, כמה פעמים אנחנו עוצרים פשוט להיות? לשבת עם הניצחונות השקטים שלנו, התקוות הבלתי מדוברות, והסיפורים שעיצבו אותן? את הרעיון הזה המיצג Sanctuary of self מבקש לחקור דרך מרחב של שקט, שבו אדם אחד נכנס בכל פעם, מוקף במראות ובאור חמים. ללא הסחות דעת. רק נוכחות.
חוויית צפייה אישית, המציעה מרחב פנימי – בית הרחק מהבית.
