רוצים להשאר מעודכנים?

הרשמו לניוזלטר שלנו

מוסף תרבות מקוון לשבועות

אלומות הוא פרויקט מיוחד לחג השבועות שממשיך את הפעילות המגוונת של נווה שכטר עד כה במרחב המקוון. בהתאם למסורת החקלאית החג, אנחנו מעוניינים ללקט ולאגד מתוך השפע התרבותי שהתפתח סביבנו, שהושקעו בו מרץ, מחשבה ורגש, ומוכן לקציר.

בימים שבהם האפשרות להתכנס מוגבלת, בחרנו להאדיר דווקא את מקומה של מלאכת הצירוף. אנחנו מבקשים לראות איך האיחוד של פרטים שונים באמנות, במוזיקה ובספרות מחדש ומגלה לנו את היופי הגלום בחיבורים האפשריים.

זו הזדמנות לארוז יחד את מיטב היצירה לפי מגוון רעיונות לאלומות: רשימות השמעה, תערוכת צילומים, קובץ לימוד לחג ואסופת שירה.

• מוזיקה • אסופת שירה •
• תערוכה דיגיטלית • לימוד •

מוזיקה

עלמה זהר ושי צברי בעקבות עשרת הדיברות

בחג השבועות, שהוא גם חג מתן תורה, נהוג לקרוא בו את עשרת הדיברות, שקיבלו במסורת היהודית־עברית את המעמד של הכללים הבסיסיים והחשובים ביותר להתנהגות בין אדם לאדם ובין האדם לאל. שני אמנים מובילים במוזיקה הישראלית מביאים לכאן את הקריאה שלהם באותם כללים דרך בחירת שירים המייצגים מבחינתם שאלות אתיות מרכזיות בתרבות. בשני רשימות ההשמעה המצורפות, עלמה זהר מציעה הסתכלות חדשה על עשרת הדיברות המקראיים ושי צברי מחבר עשרה דיברות פרטיים נוספים.

אסופת שירה

ואין שינה

במדרש שיר השירים רבה מוצג הלימוד בליל שבועות כתיקון להירדמותם של בני ישראל בלילה הקודם לקבלת התורה במעמד הר סיני. ההימנעות משינה נתפסת כאתגר שמתאים לסיטואציות יוצאות דופן בחיי אדם. היא מעידה על התרגשות חריגה שלא מאפשרת לוותר על שליטה ולשקוע בחלום. המצב הנפשי הייחודי של עימות עם השעון ועם הטבע האנושי מגולם בשירים המופיעים באסופה המובאת כאן. בין המשתתפות והמשתתפים: ערבה אסף, אסתר וולק, עמיחי חסון, עמרי לבנת, חיה לוי, אמיר מנשהוף ואורי פרסטר.

★ | אסתר וולק

אַבְּסוּרְדּ שֶׁלַּיְלָה וְאַתְּ זְבוּב 
גּוּף נֶחְבָּט בַּחַלּוֹן 
שׁוּב וָשׁוּב 
כַּמָּה כּוֹחַ בַּשִּׁגָּעוֹן 
לְהֵאָסֵף אֶל הַחוּץ 
כַּמָּה נֶחָמָה בַּהַמְתָּנָה 
לַחִכּוּךְ הַכַּפּוֹת בְּאִישׁוֹן בֹּקֶר 
וְכַמָּה טִפְּשׁוּת.

אינסומניה | אורי פרסטר

הַנְּשִׁימָה וְהַשֵּׁינָה 
מְסוּכְסָכוֹת כְּבָר זְמַן מָה, 
אֵינָן מְתַקְשְׁרוֹת זוֹ עִם זוֹ, 
מְסַרְבוֹת לְשַׁתֵּף פְּעוּלָּה. 
לָאַחֲרוֹנָה, הִגִּיעוּ לְהֶסְכֵּם: 
בִּשְׁעַת נְשִׁימָה לֹא תִּתְאַפְשֵׁר שֵׁינָה, 
וּבִשְׁעַת הַשֵּׁינָה, 
יִתְקַיֵּם חֶנֶק תְּמִידִי. 
שְׁנָתִי מְסָרֶבֶת לְהִתְיַּשֵּׁב, 
נְשִׁימָתִי מַמְשִׁיכָה לִנְדּוֹד, 
בְּעוֹדִי מַמְתִּינָה בְּעֵינַיִם טְרוּטוֹת, 
לְרֶגַע הַפִּיּוּס.

★ | ערבה אסף

כָּל הַלַּיְלָה צִיַּרְתִּי צִפּוֹרִים 
מִתּוֹךְ חֲדַר הַשֵּׁנָה הֶחָשׁוּךְ 
שָׁמַעְתִּי אֵיךְ קָרְאוּ הָעוֹרְבִים בַּחוּץ 
לַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁתַּעֲלֶה 
וְאַתָּה שַׁרְתָּ לִי שִׁיר עֶרֶשׂ 
שֶׁל נְשִׁימוֹת חַמּוֹת 
בַּבֹּקֶר תַּעֲקֹב בְּעֵינַיִם בִּלְבַד 
אַחַר שׁוֹבָל שְׁיָרֵי הַלַּיְלָה שֶׁלִּי 
בְּדָל שֶׁל סִיגַרְיָה מִחוּץ לַמַּאֲפֵרָה 
חֲלוּק רַחֲצָה כָּחֹל נָח בַּכֻּרְסָה 
אַתָּה וַאֲנִי עִם מַקּוֹרִים גְּדוֹלִים שְׁחֹרִים 
מִסְתַּכְּלִים עָלֶיךָ מֵהַקִּיר 
אֶפְשָׁר לַחֲשֹׁב שֶׁכָּל הַלַּיְלָה 
אֲנִי יָשַׁנְתִּי אִתְּךָ 
וְאַתָּה יָשַׁבְתָּ לְיָדִי בִּזְמַן שֶׁצִּיַּרְתִּי

★ | עמרי לבנת

בַּלַּיְלָה, בַּקַּיִץ, 
מִטָּתִי לִי אֶבֶן רֵחַיִם. 
סֶלַע אָפֹר כָּבֵד סוֹבֵב 
כְּעִגּוּל הָעוֹלָם 
עָלַי תָּמִיד, בַּלַּיְלָה, 
בַּקַּיִץ, אֲנִי חוֹשֵׁב 
שֶׁלֹּא אֶחְיֶה עוֹד רֶגַע 
סֶלַע אָפֹר כָּבֵד 
סוֹבֵב עָלַי, לוֹמַר 
זֶה רַק יִהְיֶה קָשֶׁה יוֹתֵר.

(שיר מז, מתוך מלאכי, הקיבוץ המאוחד, 2019)

אוכֶל נפש | עמיחי חסון

מָה יַעֲשֶׂה אָדָם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה? 
אִשְׁתּוֹ נִרְדְּמָה בָּנָיו בַּמִּטָּה הוּא 
מִתְפַּתֵּל רָצוֹא וָשׁוֹב בֵּין סְדִינִים 
מְבַקֵּשׁ לְהַעֲבִיר אֶת הַחֹשֶׁךְ עַד 
אוֹר, מוֹנֶה אֶת כֵּלָיו הַסְּדִירִים: 
אֹכֶל בַּטֵּלֵוִיזְיָה, בַּעֲלֵי אוֹב בָּרַדְיוֹ 
יְדוּעָנִים בָּעִתּוֹנִים, עֵשֶׂב בְּקֻפְסַת הַלֶּחֶם 
לַחַשׁ תְּפִלּוֹת בְּמַכְשִׁירִים נַיָּדִים 
מְאוֹת סְפָרִים שֶׁלֹּא קָרָא 
חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁטֶּרֶם שִׁלֵּם, טְפָסִים 
תַּסְרִיטִים שֶׁאֵינָם נִכְתָּבִים. 
מָה יַעֲשֶׂה בַּחֲצִי הַלַּיְלָה? 
כְּבָר אַשְׁמֹרֶת שְׁנִיָּה אוּלַי שְׁלִישִׁית 
כְּבָר אֵינוֹ זוֹכֵר הֵיכָן אוֹחֲזִין. 
אִישׁ לֹא יָבוֹא פִּתְאוֹם בַּלַּיְלָה 
וּבַחוּץ הַבִּנְיָנִים דּוֹמִים. 
הוּא פּוֹנֶה לְהַבִּיט בַּיְּלָדִים 
מְנַסֶּה לֹא לִפֹּל בֵּין צַעֲצוּעִים 
יֵשׁ אֹכֶל בַּטֵּלֵוִיזְיָה בְּשִׁדּוּרִים חוֹזְרִים 
הוּא מִתְפַּתֶּה לְהַדְלִיק אֶת הַגָּז 
בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה לִשְׂרֹף חֲצִילִים 
פַּעַם קָרָא בְּסֵפֶר בִּשּׁוּל הוֹרָאוֹת 
טִפּוּל בְּחַסָּה: “כְּשֶׁמַּגִּיעִים לַלֵּב, 
פָּשׁוּט קוֹרְעִים אוֹתוֹ בַּיָּדַיִם”.

לילה טוב | חיה לוי

לַיְלָה טוֹב, נִרְדַּמְתִּי 
אֲנִי בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא מְחַכָּה לְסִימָן 
אֲנִי יְשֵׁנָה, חוֹלֶמֶת רַק עַל אֹכֶל אוֹ עַל סֶקְס 
בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא בּוֹדֶקֶת כָּל רֶגַע אִם הָיִיתָ בַּסְּבִיבָה 
אִם אַתָּה קַיָּם בִּכְלָל רָזֶה וְלֹא מְגֻלָּח כְּמוֹ קֹדֶם 
בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא בּוֹדֶקֶת אִם הֶחְלַמְתִּי 
מֵהַשִּׁגָּעוֹן שֶׁל הָאַהֲבָה הַמְּיֻתֶּרֶת 
אִם אֲנִי עֲדַיִן לְבָנָה וּמֻכְתֶּמֶת כְּמוֹ הַיָּרֵחַ בְּגַּעְגּוּעִים

★ | אמיר מנשהוף

סִפּוּר עַל־אָדָם שֶׁהָיָה הוֹלֵך 
בַּמִּדבָּר הַשּׁוֹטֵף לָאֹרֶך 
וּבַחֹם תּפָסוֹ אֲדֹנָי 
וְאָמַר לוֹ עַל־צֵל עָגֹל 
שֶׁאִם־לֹא יֵרָדֵם 
יִנָּטלוּ חַיָּיו מִמֶּנּוּ 
בִּשׁנָתוֹ תְּבֻטַּל הַגּזֵרָה 

וְיָשַׁב הָאָדָם וְשָׁכַב 
וְקָם וְהָלַך וְשָׁב 
לֹא יָכֹל לִיּוֹת יָשֵׁן 

לְבַסּוֹף 
כָּך שָׁמַעתִּי 
הָאָדָם 
שֶׁהָיָה הוֹלֵך 
בַּמִּדבָּר הַשּׁוֹטֵף לָאֹרֶך 
שֶׁבַּחֹם תּפָסוֹ אֲדֹנָי 
וְאָמַר לוֹ עַל־צֵל עָגֹל 
שֶׁאִם־לֹא יֵרָדֵם 
יִנָּטלוּ חַיָּיו מִמֶּנּוּ 
וּבִשׁנָתוֹ תְּבֻטַּל הַגּזֵרָה 

הָאָדָם שֶׁיָּשַׁב וְשָׁכַב 
וְקָם וְהָלַך וְשָׁב 
לֹא יָכֹל לִיּוֹת יָשֵׁן 

לְבַסּוֹף 
הָאָדָם 
נִרדַּם־חַי

(מתוך קום, מקום לשירה, 2016)

תערוכה דיגיטלית

לעבור יחד – אוסף צילומים של תלמידי נווה אמנות

פרויקט נווה אמנות הוא שיתוף פעולה בין נווה שכטר לבית־הספר הרב־תרבותי, עירוני נווה צדק, בתמיכת אדיר ותמרה ולדמן והקדש יעקב דווידזון. מטרת הפרויקט היא לפתח את החשיבה היצירתית והאמנותית תוך כדי חיבור משמעותי לקהילה ולסביבה. במהלך החודשים האחרונים תיעדו התלמידים והתלמידות בהנחיית הצלמת שרונה גיא את החוויה היומיומית שלהם מחוץ למסגרת הלימודים השגרתית בכיתות. התמונות הנבחרות משקפות את התנועה פנימה והחוצה מתוך המרחב הפרטי, עם החשש, הנחמה והצמיחה האישית שנלווים אליה, בייחוד בתקופה מערערת ומאתגרת כמו ימי הסגר. התנועה הזו, שהיא גם הכוח המניע במגילת רות, זוכה בתערוכה לייצוג עדכני מפרספקטיבה של נוער המביט אחרת על מגבלות ומחיצות.

לימוד

הרב רוברטו ארביב וד"ר גילה וכמן על חג השבועות בזוהר ובמדרש

חג השבועות והטקסטים הנקשרים בו היוו השראה לדיונים פילוסופיים, רוחניים וספרותיים מגוונים שתועדו במשך אלפי שנים בארון הספרים היהודי. כדי להכיר יותר את המועד המחובר למסורות שונות ומזוהה עם רעיונות רבים, צירפנו כאן שני שיעורים קצרים מאת הרב רוברטו ארביב, רב הקהילה המסורתית נווה צדק, וד”ר גילה וכמן, העומדת בראש תכנית הלימודים ‘תורה לשמה’ הפועלת בנווה שכטר. השיעור של הרב רוברטו ארביב יעסוק בתיקון ליל שבועות בספר הזוהר, וד”ר גילה וכמן תציג את גמילות החסדים כפי שהיא באה לידי ביטוי במגילת רות.

על תיקון ליל שבועות בספר הזהר | הרב רוברטו ארביב

על גמילות חסדים במגילת רות | ד"ר גילה וכמן

אָמַר רַבִּי זְעֵירָא:
מְגִלָּה זוֹ אֵין בָּהּ לֹא טֻמְאָה וְלֹא טָהֳרָה, וְלֹא אִסּוּר וְלֹא הֶתֵּר,
וְלָמָּה נִכְתְּבָה?
לְלַמֶּדְךָ כַּמָּה שָׂכָר טוֹב לְגוֹמְלֵי חֲסָדִים. (מדרש רות רבה ב, יד)

במשבר שפקד אותנו לאחרונה שמענו רבות על מעשי חסד, על התגייסות של שכנים, חברים, ואפילו אנשים זרים לעזור זה לזה, לא בשל מחויבות ולא לשם רווח אישי, אלא מתוך רצון טוב.

חוט של חסד נמשך והולך גם לאורכה של מגילת רות, שדמויותיה מרבות במעשים כאלה. כאשר כלותיה של נעמי מלוות אותה בדרכה לשוב אל ארץ יהודה, היא מברכת אותן:”יַעַשׂ ה’ עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים וְעִמָּדִי” (רות א, ח).  לא רק רות, גם ערפה עשתה חסד עם חמותה ועם ‘המתים’, כלומר מחלון וכליון, בניה של נעמי. באיזה חסד מדובר?

התרגום הארמי למגילה מספק תשובה לשאלה זו: “יעביד ה’ עמכון טיבו כמא דיעבדתון עם בעליכון שכיביא, דסריבתון למסב גובריא בתר מותיהון, ועמי דזנתון וסוברתון יתי”

[=יעשה ה’ עמכן חסד כאשר עשיתן עם בעליכן המתים, שסירבתן לשאת אנשים אחרי מותם, ואיתי, שזנתן וכלכלתן אותי].

ערפה נפרדת מחמותה ושבה לבית הוריה, אולם רות דבקה בנעמי, לא מתוך הכרח כי אם מרצונה הטוב, והיא ממשיכה עמה במסע אל ארץ זרה ואל עתיד מעורפל ואף דואגת לכלכלתה.

שרשרת החסדים נמשכת גם בשדה בועז, כאשר האיכר העשיר מניח למלקטת הענייה לאסוף מיבולו ואף מזמין אותה לאכול ולשתות עם הקוצרים.

בסוף המגילה גואל בועז את רות מאלמנותה ואת משפחת אלימלך ונעמי מאבדון ומשכחה. הוא נושא אותה לאשה, ומן הזיווג הזה עתיד להיוולד דוד המלך, שהמסורת מייחסת לו את חיבור מזמורי תהלים, ובהם פסוקים נפלאים, כמו: “חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ” (תהלים פה, יא) וגם: “כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה” (שם פט, ג).

דילוג לתוכן