קלפי אסתר

קלפי אסתר

בואו להציץ בקלפי אסתר ולגלות זוויות מפתיעות על הכוכבת של המגילה – אסתר המלכה!

בואו להציץ בקלפי אסתר ולגלות זוויות מפתיעות על הכוכבת של המגילה – אסתר המלכה!

"רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהַצִּבּוּר מִתְנַמְנֵם".

"רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהַצִּבּוּר מִתְנַמְנֵם".

מאה עשרים ושבע
מאה עשרים ושבע

אפילו המרצה המרתק ביותר בעולם
עשוי למצוא עצמו מול קהל מנומנם.
ומה יעשה כשהראשים מולו נשמטים והעיניים נעצמות?
ישלוף נתונים מפתיעים ואנקדוטות מדהימות!
כך בדיוק עשה רבי עקיבא,
לפי המסופר במדרש הבא:
באמצע שיעור על מגילת אסתר
הוא הבחין שהציבור לא לגמרי ער
ועל כן הוא הפתיע אותם בשאלה:
מדוע נזכר בתחילת המגילה
המספר מאה עשרים ושבע – מספר המדינות
שעליהן מלך אחשוורוש, ועתידה אסתר לשלוט?
אם המספר הזה נשמע לכם מוכר,
זה בגלל שבתנ”ך יש עוד מקום בו הוא מוזכר:
אלה היו שנות חייה של שרה
שבגיל מאה עשרים ושבע נפטרה!
כמה יפה הכל עכשיו מסתדר:
שרה היתה סבתא של סבתא… של אסתר!

ד”ר גילה וכמן, מרצה למדרש ואגדה במכון שכטר למדעי היהדות, ראש תוכנית בית המדרש ‘תורה לשמה’ בנווה שכטר.

רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהַצִּבּוּר מִתְנַמְנֵם.
בִּקֵּשׁ לְעוֹרְרָן, אָמַר: מָה רָאֲתָה אֶסְתֵּר שֶׁתִּמְלֹךְ עַל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה?
אֶלָּא תָּבוֹא אֶסְתֵּר, שֶׁהָיְתָה בַּת בִּתָּהּ שֶׁל שָׂרָה שֶׁחָיְתָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים וָשֶׁבַע,
וְתִמְלֹךְ עַל מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע מְדִינוֹת.
(בראשית רבה פרשה נ”ח, ג)

פעמוני אסתר ווַשתי
פעמוני אסתר ווַשתי

הפעמונים הינם חפץ טקסי חדש המבקש להנכיח את מקומן של גיבורות המגילה, אסתר וושתי, בשעת קריאת המגילה. דנדון הפעמונים בזמן הקראת שמותיהן נעשה באופן נעים, זאת בניגוד לצליל הרעשן.
פעמון אסתר וושתי של הצורפת איריס טוטנאור מעוצב משורות עיגולים היוצרים כעין חצאית. הפעמון של טוטנאור מבקש להנכיח את גיבורות המגילה בטקס קריאת המגילה המתרחש בפורים. אופן ההחזקה של הפעמון דווקא מסתיר אותו והוא מתגלה רק ברגע שבעל הקורא קורא את שמות הנשים במגילה. הצורפת בוחרת דווקא בחצאית כסמל לגבורתן של אסתר וושתי. שימוש באביזר נשי כחצאית בא להפוך את סמל הדיכוי לכאורה של האשה כגורם המכניסה לקדמת הבמה

שירה פרידמן, אוצרת גלריה שכטר

 

איריס טוטנאור.

פעמוני אסתר וושתי, 2014.

פליז, כסף ובד.

"גם אסתר המלכה נסה לעזרת אלהים כי אימת מות אחזתה"

"גם אסתר המלכה נסה לעזרת אלהים כי אימת מות אחזתה"

מלכת האנוסים
מלכת האנוסים

תפילת אסתר המלכה לא מופיעה במגילת אסתר. החוקרים סבורים שהיא נכתבה במקורה בעברית בארץ ישראל במאה השנייה לפני הספירה. התפילה מצויה במדרש אסתר רבה ובמדרש לקח טוב, ומופיעה גם בוולגטה- התרגום הלטיני של המקרא בשימוש הנוצרים. 

בספרד הנוצרית לאחר גירוש היהודים, נמנעה הגישה לתנ”ך בעברית מהאנוסים שנשארו באי האיברי. האנוסים שביקשו להמשיך בסתר את מסורת אבותם ולהישאר מחוברים לכתבי הקודש קראו ולמדו את נוסח הוולגטה של התנ”ך. נוסח זה היה שונה במקצת מהתנ”ך היהודי וכלל כמה טקסטים שלא נכללו בקאנון היהודי, ביניהם קטעים נוספים ממגילת אסתר.

האנוסים אימצו את דמותה של המלכה היהודית הגיבורה שלא גילתה את עמה ואת מולדתה. בספרדית הגיבורה הפכה להיות – la Santa Reina Ester – אסתר המלכה הקדושה. התפילה, שלא מופיעה בנוסח המקרא שלנו, מגלה נפש עדינה שמרגישה את האנוסיות שלה ומבקשת מהאל להציל את העם מכליה שגזר המן הרשע. קל היה ליהודים האנוסים להזדהות עם דמותה ולאמץ לליבם את תפילת הזעקה לאל על מצבם מאז ועד ימיהם.

הרב ד״ר רוברטו ארביב, רב הקהילה המסורתית נווה צדק

“גם אסתר המלכה נסה לעזרת אלהים כי אימת מות אחזתה: ותסר את בגדי הכבוד אשר לה ותלבש בגדי אבל ומספד ותחת התמרוקים היקרים כסתה ראשה עפר ואפר ותענה את נפשה מאד ותכס במקלעות שערותיה [הפרועות] כל מקום שם עדי חמד. ותתפלל אל ה’ אלהי ישראל ותאמר: ‘אדוני אתה לבדך מלכנו הושיעני נא כי נשארתי לבדי באין מושיע מבלעדיך. כי הנה נגעה אלי הרעה.

מיום הולדי שמעתי משבטי במשפחת בית אבי כי אתה ה’ בחרת את ישראל מכל העמים ואת אבותינו מכל אשר היו לפניהם לנחלת עולמים ותעש להם כאשר דברת. ועתה חטאנו לפניך ותתננו ביד אויבינו על עבדנו את אלוהיהם. צדיק אתה ה’ ועתה לא די להם במרירות עבדותנו כי גם תקעו כפם בכף אליליהם להפר מצות פיך ולהשמיד את נחלתך ולסגור פי משבחיך ולחלל כבוד ביתך ומזבחך. ולתת פתחון פה לגויים להאדיר את צדקות הבליהם ולהעריץ מלך בשר ודם לנצח.

אל תתן ה’ שבט מלכותך לאשר לא המה ואל ישחקו לאידנו כי אם תן עצתם בראשם ושים את האיש אשר התגרה בנו למשל. זכור ה’ והודע לנו בעת צרתנו ואמץ לבי מלך האלוהים ואדוני האדונים. תן בפי מענה לשון לפני הארי והפוך לבו לשנוא את לוחמנו לאבדנו ולאבדן מתי סודו. ואותנו הצילה בידך ואותי הושע נא כי נשארתי לבדי ואין לי מושיע מבלעדיך ה’.

אתה יודע כל ותדע כי שנאתי כבוד מרעים ואתעב משכב ערל וכל נכר. אתה תדע צרתי כי תעב אתעב את אות הגאון אשר על ראשי ביום הראותי אתעבנו כבגד עדים [בגדי נידה, ישעיה סד ה] ולא אשאנו בימי מנוחתי. אף לא אכלה אמתך משלחן המן ואת משתה המלך לא כבדתי ויין נסכו לא שתיתי. אף לא שמחה אמתך למן היום אשר

העבירוני הלום ועד עתה כי אם בך ה’ אלוהי אברהם. ה’ האדיר על הכול: שמע קול אובדי תקוה והצילנו מכף שוקדי און והושיע לי מפחדי”.

  • תוספות למגילת אסתר
סרפד והדס

"תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס"

סרפד והדס

המדרש המובא רומז כי אסתר היא מעין תיקון של ושתי. חז”ל מביאים פסוק מספר ישעיהו, המתייחס לארבע דמויות מרכזיות במגילה – המן, מרדכי, ושתי ואסתר: “תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפָּד יַעֲלֶה הֲדַס”. כלומר אסתר מחליפה את ושתי, ומודל הנשיות שאותו מייצגת אסתר הוא זה שמביא לתוצאות הרצויות.

שני מודלים נשיים מוצגים במגילת אסתר: זה של ושתי, וזה של אסתר. במונחים של ימינו, ושתי נתפסת כלוחמת פמיניסטית, ואילו אסתר כאשה המפנימה הגמוניה גברית. ושתי מסרבת להופיע לפני המלך ושריו “בכתר מלכות”, יש המפרשים זאת בעירום, ובכל מקרה באופן מחפצן המנצל את מראיה החיצוני – ולכן מאבדת את מקומה בממלכה.

אחריה באה אסתר, נערה שקטה ופאסיבית שהופכת לאשה בוחרת ואקטיבית, אבל את כל פעולותיה עושה מאחורי הקלעים, מושכת בחוטים, בדרכי תחבולה, כיוון שבעולם העתיק נשים לוחמות שילמו מחיר יקר מדי. אסתר, בתוך נורמות תקופתה, ידעה לתמרן בעולם של גברים, ולהשיג את מבוקשה.

לכן גם זכתה לקראת סוף המגילה להיות לא רק המושיעה של עמה, אלא גם מתעדת ההיסטוריה: “וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת-אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת-כָּל-תֹּקֶף: לְקַיֵּם, אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית (פרק ט’, פסוק 29). השימוש בפועל “ותכתוב” מעיד על כך שאסתר הפכה להיות היד הכותבת, כלומר זו שאחראית על הנרטיב, זו שמספרת את הסיפור. והרי ידוע שאת ההיסטוריה כותבים המנצחים; במובן זה אסתר היא המנצחת הגדולה של המגילה.

שירי לב-ארי, עיתונאית ואשת ספרות, בעלת תואר שני מחקרי במדעי הדתות

ר’ שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא [פתח] להאי פרשתא מהכא [לפרשה זו מכאן], נאמר: “תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס והיה לה’ לשם לאות עולם לא יכרת.

(ישעיה נה, יג), וכך פירש: “תחת הנעצוץ” — תחת המן הרשע. ומדוע נקרא שמו “נעצוץ”? שעשה עצמו עבודה זרה, שכן ציוה שיכרעו וישתחוו לו, וראייה שעניין עבודה זרה הוא, ממה דכתיב [שנאמר]: “ובכל הנעצוצים ובכל הנהללים” (ישעיה ז, יט).

“יעלה ברוש” — זה מרדכי. ולמה הוא מכונה “ברוש”? משום שהוא נקרא ברמז ראש לכל הבשמים (ברוש — בראש), שנאמר: “ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור” (שמות ל, כג) ומתרגמינן [ואנו מתרגמים]: “מר דרור” — מרי דכי, שמרומז כאן השם מרדכי, וכיון שמרדכי הוא בשמים ראש, לכן הוא נקרא ברוש.

והמשך הכתוב ותחת הסרפד” — תחת ושתי הרשעה. ומדוע נקראת “סרפד”? משום שהיתה בת בנו של נבוכדנצר הרשע, ששרף רפידת בית ה’ (סרפד — שרף רפד), דכתיב [שנאמר]: “רפידתו זהב” (שיר השירים ג, י).

“יעלה הדס” — זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה, שנאמר: “ויהי אמן את הדסה היא אסתר (אסתר ב, ז). “והיה לה’ לשם” — זו מקרא מגילה. “לאות עולם לא יכרת” — אלו ימי פורים.

מגילה י’ב

"תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס"

"בַּלַּיְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לַיְלָה – יֵשׁ אוֹר לְבָנָה וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת; וְאֵימָתַי הוּא חֹשֶךְ? בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר!"

"בַּלַּיְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לַיְלָה – יֵשׁ אוֹר לְבָנָה וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת; וְאֵימָתַי הוּא חֹשֶךְ? בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר!"

איילת השחר
איילת השחר

כמה נוגעת התמונה העולה במדרש זה על אסתר, המשולה לאיילת השחר: כשאיילת זו צמאה, חופרת גומה, וקרניה מתקבעות מלהשתחרר בתוך החושך שבה. כמה כואב הרגע הזה, שבו נקודת האיסוף של המים החיים הופכת למקור סכנה וסירוס, וכל שנותר הוא לערוג לקב”ה מתוך הצרה. 

חשבתי על איילת השחר שבי, אולי בכולנו, שחופרת את דרכה אל האור, והקרניים שלה- ההגנות החשובות כנגד אויבים מחוץ- עלולות לסבך אותנו לפעמים מלהיחלץ מהמקומות שבפנים.

ועוד חשבתי- איזה מזל שיש את הכוחות שיעלו לנו ברגעים האלה את המים לגובה פנים. 

שנוכל לראות את האור, כשהכוכבים והמזלות הלכו. ולדעת שישובו. 

מקווה שגם בתקופה הזאת, שיש בה המתנה לאיילת השחר – נזכור שגם הגאולה של אסתר נבנתה קמעא קמעא, כמו השחר העולה.

אמן.

אלנה ארונס, מורה, מחנכת, מנחת קבוצות, ביבליותרפיסטית, פעילה חברתית ומובילה את בית  המדרש “תיקון עולם.אדם” בנווה שכטר

“לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר” (תהילים כב) – בְּדוֹרוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר הַכָּתוּב מְדַבֵּר: 

בַּלַּיְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לַיְלָה – יֵשׁ אוֹר לְבָנָה וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת;

וְאֵימָתַי הוּא חֹשֶךְ? בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר!

הַלְּבָנָה נִכְנֶסֶת וְהַכּוֹכָבִים נִכְנָסִים וְהַמַּזָּלוֹת הוֹלְכִים – אוֹתָהּ שָׁעָה אֵין חֹשֶךְ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ.

וְאוֹתָהּ שָׁעָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹנֶה לְעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ וּמַעֲלֶה אֶת הַשַּׁחַר מִתּוֹךְ הַחֹשֶךְ וּמֵאִיר לָעוֹלָם.

וְעוֹד לָמָּה מְשׁוּלָה אֶסְתֵּר לְאַיֶּלֶת הַשַּׁחַר?

מָה אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר כְּשֶׁאוֹרָהּ בּוֹקֵעַ לַעֲלוֹת – בַּתְּחִלָּה הִיא בָּאָה קִמְעָא קִמְעָא, וְאַחַר כָּךְ הִיא מְנַפֶּצֶת וּבָאָה, וְאַחַר כָּךְ הִיא פָּרָה וְרָבָה, וְאַחַר כָּךְ הִיא מַשְׁבַּחַת וְהוֹלֶכֶת –

כָּךְ הָיְתָה גְּאֻלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי אֶסְתֵּר קִמְעָא קִמְעָא:

בַּתְּחִלָּה “וּמָרְדְּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ” (אסתר ב, כא),

וְאַחַר כָּךְ “וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה” (אסתר ה, ב),

“בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ” (אסתר ו, א),

וְאַחַר כָּךְ “וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס” (אסתר ו, יא),

וְאַחַר כָּךְ “וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן” (אסתר ז, י)

וְאַחַר כָּךְ “וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים” (אסתר ח, ח),

וְאַחַר כָּךְ “וּמָרְדְּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת” (אסתר ח, טו),

וְאַחַר כָּךְ “לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה” (אסתר ח, טז).

 חֲכָמִים אָמְרוּ: בְּשָׁעָה שֶׁאַיֶּלֶת הַזּוֹ צְמֵאָה, הִיא חוֹפֶרֶת גֻּמָא וְקוֹבַעַת קַרְנֶיהָ לְתוֹכָהּ וְעוֹרֶגֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתּוֹךְ צָרָה,

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה לָהּ אֶת הַתְּהוֹם וְהַתְּהוֹם מַעֲלָה לָהּ אֶת הַמַּיִם.

כָּךְ אֶסְתֵּר: בְּשָׁעָה שֶׁגָּזַר הָמָן הָרָשָׁע גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת עַל יִשְׂרָאֵל – הִתְחִילָה עוֹרֶגֶת בִּתְפִלָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתּוֹךְ צָרָה וְעָנָה אוֹתָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

 רַ’ אַסִּי אָמַר: מָה שַׁחַר זֶה סוֹף כָּל הַלַּיְלָה, אַף אֶסְתֵּר סוֹף כָּל הַנִּסִּים.

מדרש שוחר טוב כב; תלמוד בבלי מסכת יומא כט.

איור: mok-studio.com