
"רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהַצִּבּוּר מִתְנַמְנֵם".

"רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהַצִּבּוּר מִתְנַמְנֵם".
אפילו המרצה המרתק ביותר בעולם
עשוי למצוא עצמו מול קהל מנומנם.
ומה יעשה כשהראשים מולו נשמטים והעיניים נעצמות?
ישלוף נתונים מפתיעים ואנקדוטות מדהימות!
כך בדיוק עשה רבי עקיבא,
לפי המסופר במדרש הבא:
באמצע שיעור על מגילת אסתר
הוא הבחין שהציבור לא לגמרי ער
ועל כן הוא הפתיע אותם בשאלה:
מדוע נזכר בתחילת המגילה
המספר מאה עשרים ושבע – מספר המדינות
שעליהן מלך אחשוורוש, ועתידה אסתר לשלוט?
אם המספר הזה נשמע לכם מוכר,
זה בגלל שבתנ”ך יש עוד מקום בו הוא מוזכר:
אלה היו שנות חייה של שרה
שבגיל מאה עשרים ושבע נפטרה!
כמה יפה הכל עכשיו מסתדר:
שרה היתה סבתא של סבתא… של אסתר!
ד”ר גילה וכמן, מרצה למדרש ואגדה במכון שכטר למדעי היהדות, ראש תוכנית בית המדרש ‘תורה לשמה’ בנווה שכטר.
רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהַצִּבּוּר מִתְנַמְנֵם.
בִּקֵּשׁ לְעוֹרְרָן, אָמַר: מָה רָאֲתָה אֶסְתֵּר שֶׁתִּמְלֹךְ עַל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה?
אֶלָּא תָּבוֹא אֶסְתֵּר, שֶׁהָיְתָה בַּת בִּתָּהּ שֶׁל שָׂרָה שֶׁחָיְתָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים וָשֶׁבַע,
וְתִמְלֹךְ עַל מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע מְדִינוֹת.
(בראשית רבה פרשה נ”ח, ג)